מיינדזיז'ץ פודלסקי  MIEDZYRZEC PODLASKI

(במקורות היהודים מזריץ' או מזריטש  פודלאסקי)
עיר במחוז LUBLIN , נפת RADZYN , פולין.

אין ודאות לגבי ראשית היישוב היהודי בעיר. על פי אחת המסורות העניק המלך  WLADYSLAW  JAGELLO ב1390- את הכפרים  סטולפנו  ומזריץ' לאדם בשם אברהם כאמיעץ שאינו מוזכר כיהודי. יש המפרשים את כאמיעץ  כשיבוש השם חיימעס (ביידיש בן חיים) ומכאן גם הסברה שההתיישבות היהודית התחילה בסביבות 1400 . על פי סברה אחרת הגיעו ראשוני המתיישבים היהודים ב- 1511 .הם גורשו  מליטא לפי חוק "de non tolerandis Judeis ".
ב- 1562 היה בישוב רחוב יהודי , בית כנסת ששימש גם כבית ספר ובית עלמין יהודי. אין ודאות לגבי שנת הקמת בית הכנסת הראשון. מזריץ' נמנית בין המקומות הראשונים בפולין שבהם הודפסו ספרים עבריים.  בית דפוס שהיה קיים ב- 1595 ובעליו יעקב פולק, הועבר אחר כך לבזל, שוויץ. עד איחוד פולין וליטא ב- 1576 נכלל הישוב בגבולות ליטא וכבר ב- 1447 היה לעיר. בימי חלוקתה השנייה של פולין, ב- 1793 סופחה העיר לאוסטריה ובקונגרס וינה ב- 1815 , הועברה לרוסיה. עם הקמת פולין העצמאית בסוף מלחמת העולם הראשונה נכללה בגבולותיה. את השירותים הקהילתיים הראשונים קיבלו כנראה המתיישבים מקהילת בריסק, ואחרי איחוד פולין וליטא נספחו לקהילת טיקטין TYKOCIN . קהילת מזריץ' לא הסכימה למצב זה, נאבקה על עצמאותה וגם זכתה בה ב- 1688. מזריץ שהייתה קהילה חשובה, שיגרה נציגים לוועד ארבע ארצות, ואחד מהם היה פרנס הועד. מזריץ' התפתחה כעיר יהודית. אם ב- 1674 היו מעוט (21% מכלל התושבים), הם הגיעו לרוב ממשי ב- 1827 (65% ) ועם השנים משקלם הלך וגדל.
בימי גזרות  ת"ח- ת"ט (חמלניצקי 1648 ) הגיעו הפורעים לפודלסיה, ובמזריץ' מנו 300 קורבנות יהודים, ורכוש יהודי רב נשדד ע"י הקוזאקים ועניי העיר הלא יהודים. הקהילה השתקמה במאה ה- 18. הצעת היהודים להצטרף ב- 1793 למרד KOSCIUSZKO   לא נענתה והמורדים אף פגעו ברכושם. ב- 1815 היו יהודי העיר קורבן לעלילת דם,  11 אנשים נעצרו ורק אחר כ- 20 חודש זוכו ושוחררו. שלושה מהם נפטרו בכלא. בכל זאת בסוף 1830 בימי המרד נגד הרוסים, כאשר התנהלו קרבות בעיר תמכו שוב היהודים בפולנים. לאחר דיכוי המרד, בתור עונש, תכננו הרוסים את שרפת כל הרכוש היהודי. רק שוחד רב ששולם ע"י סולומון צירלס מעשירי העיר מנע את ביצוע המזימה. לאחרי ביטול ועד ארבע ארצות ב- 1764 הייתה הקהילה גוף אוטונומי. אחרי הסיפוח לרוסיה ב- 1815 שלל השלטון כל סמכות מהקהילה, ומינה את ראשיה.  במזריץ' מונו רב ושני דיינים שקבלו את משכורתם מהקהילה. רוב יהודי מזריץ' היו מתנגדים, שלא כיישובי הסביבה שנטו רובם לחסידות. אבל שוב בניגוד לרוב הישובים, היחסים בין הרוב למיעוט היו תקינים. אדמו"רים בעלי שם ביקרו בעיר ותקופה מסוימת אף כיהן בה רב יחיאל מיכל היילפרין מקוזמיר. רק במאה ה- 19 , בימי כהונת רב  יום טוב רפאל ליפמן, שהיה מתנגד קנאי, פרצה מחלוקת חריפה  וחרם הוטל על החסידים. מסיבה זאת נאלץ הרב לעזוב את הקהילה והיחסים חזרו למסלול הרגיל. בין הרבנים האחרים נמנים רב  צבי הירש שכיהן בסוף המאה  ה – 16, רב נתן נטע כצלנבוגן שעלה ארצה ונפטר בה ב- 1689 , רב יהושע לייב דיסקין שעלה לארץ, התיישב בירושלים וייסד את בית היתומים הנושא את שמו, רב איסר שפירא שעלה לארץ ב- 1930  גם הרבנים יצחק יעקב וכטפוגל, שהיה רב במאה שערים, רב שמעון יעקב הלוי שהיה רב בתל אביב היו ילידי מזריץ'. בשרפה שפרצה ב- 1845 בה עלו באש 300 בתים, ניזוקו גם בית הכנסת הגדול, שבניתו התחילה ב- 1761 ומעריכים שהכיל 3,000 מקומות. מולו היה בית המדרש הגדול שגם הוא ניזוק. בכל שנות התישבות היהודית בעיר פרצו שרפות רבות שגרמו לסבל רב לאוכלוסיה בכלל וליהודים בפרט.

"תפילה" - פסלה של יעל ארצי

לרוב לאחר השרפות הופיעה מגפת הכולרה שגרמה לתמותה רבה. לפי רישומי הרוקח אייכלר,  בשנת 1848 נפטרו כ- 1,000 איש במשך שבועיים והעיר הייתה מנותקת מהעולם, פרט לשליח הדואר שהיה מגיע, זורק את החבילות ובורח.  בעיר היו עוד מספר בתי מדרש של בעלי מלאכה (חייטים, סנדלרים, סורקים, בעלי עגלה) ומספר בתי מדרש שנשאו את שמות מקימיהם. בכל בתי המדרש התקיימו שעורים לקהל הרחב. החסידים על זרמיהם השונים, התפללו בבתי תפילה משלהם. בלט מספרם הגדול של מוסדות צדקה: הכנסת כלה, ביקור חולים, לינת-צדק, לחם עניים, בית יתומים, בית אבות וקופות צדקה שונות. ב- 1850 נבנה בית חולים מאבן במקום המבנה הקודם שנשרף. אחד מרופאיו הראשיים התמנה לרופא  המחוז. אחרי מלחמת העולם הראשונה הורחב, בית חולים, ולידו פעלו מרפאות חוץ ותחנה לאם ולילד.
ב- 1925 נפתח בעיר סניף של טא"ז (ארגון הבריאות היהודי בפולין). המוסד החינוכי הראשון היה תלמוד-תורה, ב- 1867 הוקם עבורו מבנה מיוחד. במשך הזמן הוחדרו גם לימודי חול ועברית מדוברת. בתחילת המאה העשרים רבו החדרים המתוקנים, אחד מהם נקרא "תלמוד תורה עם דרך ארץ". כאשר הוכרז בפולין על חינוך חובה נעשה המוסד לבית הספר העממי היהודי. במזריץ' היו שני בתי ספר עממיים יהודים. היו גם שני בתי ספר לבנות. ב- 1912 נפתחו ביוזמה אישית ובאישור השלטונות ארבע כיתות גימנסיה, ובהם לימדו עברית. שנתיים לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה (1914 ) נפתחה ישיבה, שנסגרה עם פרוץ המלחמה ונפתחה מחדש בשנות העשרים. חיי התרבות בקרב הקהילה היהודית בעיר היו ערים. סופרים הוזמנו להרצות וקראו מיצירותיהם. לקראת סוף המאה ה- 19 נפתחה ספרייה גדולה ובה ספרים בעברית, באידיש, ברוסית ובגרמנית. להקת דרמה מקומית ולהקות תיאטרון מבחוץ הופיעו באולם התיאטרון המקומי. ליד מכבי אש היהודי, ארגון התנדבותי שקם ב- 1904 , התקיימה תזמורת של כלי נשיפה. מראשיתה התבססה הכלכלה היהודית על המסחר והמלאכה. הסוחרים היהודים הגיעו עם סחורתם לשווקים בגרמניה ומשם הביאו מוצרי טקסטיל ומשי שמכרו בשוק המקומי. יחד עם הסחורות הביאו הסוחרים גם את כתבי מנדלסון ואת השפעת ההשכלה. הנוער למד גרמנית בנוסף לשפת המדינה. מ- 1775 התקיימו בעיר ארבע שווקים לשנה במועדים קבועים שאליהם הגיעו מקרוב ומרחוק. ב- 1782 הוענקו ליהודי העיר זכויות מלאות. עם הסיפוח לרוסיה נפתח גם השוק הרוסי בפני הסוחרים היהודים. ביטול האיגודים המקצועיים בידי השלטון הרוסי סייע בידי בעלי המלאכה היהודים, שממילא לא נתקבלו לתוכם. היהודים היו גם חלוצי התעשייה. תוצרת בורסקאי מזריץ'  נמכרה בכל המדינה. במאה ה- 19 פותחה תעשיית הזיפים, ועד מלחמת העולם השנייה עמדה מזריץ' בראש תעשייה זאת בכל בעולם. את הפרוות תוצרת מזריץ' , מכרו בשווקים הגדולים ברוסיה. ב- 1845 הקים הרוקח היהודי אייכלר מפעל למי קולון, שהתפרסם במדינה והשתתף בתערוכה בקלן. על יד התעשיות הגדולות התפתחו גם כמה מפעלים קטנים כמו בית חרושת לגפרורים ועוד. ב- 1906 נפתח בנק מסחרי יהודי. בימי מלחמת העולם הראשונה שותקה הכלכלה. העיר ננטשה על ידי רבים מתושביה והנותרים סבלו מחרפת רעב. בית יתומים שנבנה במקום יועד לילדים יהודים שהובאו מכמה ערים באזור. אחרי המלחמה (1918) ניסו היהודים לשקם את חייהם, אבל הגבולות החדשים הפסיקו את סחר החוץ והדבר פגע גם בסחר פנים. בעיקר סבל הסחר היהודי  מתחרות הקואופרטיבים הפולנים שהוקמו בשנות העשרים.  ב- 1921 היו כ- 250 מפעלי מלאכה ותעשייה זעירה בידי היהודים ובהם עבדו כ- 800 איש, מעסיקים ושכירים כאחד. הפועלים השכירים התקיימו בקושי. חלקם היו מובטלים ונעזרו בתמיכת קרובים בחו"ל. הג'וינט תמך בשיקום העיר. ב- 1925 התארגנו הסוחרים ובעלי מלאכה היהודים באיגודים שסייעו להם  בקבלת אשראי. ב- 1927 הוקם בנק קואופרטיבי יהודי. בסוף שנות העשרים הקימו היהודים עוד כמה מפעלים (חוטי ברזל, עטים ונורות). שלוש תחנות קמח היו בבעלות יהודית. מקצת היהודים היו בעלי מקצועות חופשים.

מגרשים את היהודים לרחוב לובלסקה (לפני הגשר)	כיכר השוק במזריץ' - 1930

הרעיון הציוני רכש לו חסידים כבר בימי חיבת ציון וב- 1893 , קבוצה של 20 צעירים ממזריץ' עלתה לישראל והקימה את יסוד המעלה שבגליל. אחרי מלחמת העולם הראשונה נוסד מועדון ציוני , בו התקיימו שעורי עברית ותנ"ך. התנועות  ציוניות שפעלו בעיר היו: "הציונים הכלליים", "מזרחי" , הרוויזיוניסטים (החל מ -  1926 ) וה"התנועה המאוחדת" (שקמה ב- 1933 על ידי איחוד בין "התאחדות" ל"פועלי ציון" ). בין תנועות הנוער בלטו "השומר הצעיר" שקם במחצית הראשונה של שנות העשרים  ו"גורדוניה" שנוסדה בסוף שנות העשרים, והיה לה קיבוץ הכשרה. ב- 1926 הוקם סניף "החלוץ" וכעבור שנתיים "החלוץ הצעיר". ב- 1927 נוסד סניף "החלוץ מזרחי" וב- 1930 "צעירי מזרחי" , תנועת נוער שהקימה במזריץ' קיבוץ הכשרה לחברי התנועה מכל הסביבה. ב- 1930 הוקם "בית"ר". ב- 1923 נוסד "בר- כוכבא" אגודת ספורט ולידה חוג לדרמה ותזמורת. "אגודת ישראל" מפלגה לא ציונית, ייסדה סניף במקום ב- 1920 . כעבור זמן התארגנו גם "צעירי אגודת ישראל". בית ספר לבנות "בית יעקב" החל גם לפעול. בשורות הפועלים הייתה השפעה ל"בונד" שהוקם במזריץ' ב- 1901 . שביתה של כמה ימים, שאורגנה על- ידו ב- 1905 , שיתקה את כל העיר. "הבונד" פעל גם בתחום התרבות, הקים מועדון וספרייה, בית ספר יידישאי  ובין שתי מלחמות העולם הוקמו תנועת הנוער שלו "צוקונפט" (עתיד), תנועת הילדים "סקיף"  ואגודת ספורט "מורגנשטרן" (איילת השחר). כוחם של  היהודים בעיר בא לידי ביטוי בבחירות למועצה. ב- 1920 זכו היהודים  ב- 17 מתוך 24 מנדטים. שניים משלושת חברי המועצה היו יהודים ואחד מהם ש.קמנין כיהן כסגן ראש העיר. ב- 1937 על מנת להקטין את מספר הנבחרים היהודים, צורפו לעיר כמה כפרים שבהם לא גרו יהודים, ומספר הנציגים היהודים במוסדות העיר ירד.
ערב מלחמת העולם השנייה מנתה אוכלוסיית העיר (כולל הכפרים המסופחים) כ- 20,000 תושבים, ואחוז היהודים בה התקרב ל- 90% . העיר השתרעה על 62.7 קמ"ר היו בה 1,600 בתים, רובם יהודים. היו בעיר 201 חנויות מהם 180 של יהודים (ארבעה מבנים מרשימים מאבן במרכזו של ככר העיר ובהם 88 חנויות של יהודים, הדומה למול מודרני פורקו על ידי הגרמנים ב 1940 . המקום נקרא ראד).תעשיית הזיפים המפוארת של מזריץ', שהייתה מפורסמת בכל העולם העסיקה אלפי עובדים עם יצוא של מיליוני דולרים. בנוסף התעשייה הבורסקאית הייתה לשם דבר בכל פולין. בעיר היו גם עשרות רבות של מפעלים ובתי מלאכה. שלושה שבועונים יצאו לאור בעיר . בנוסף היה בה בית חולים יהודי , מכבי אש ,תזמורת, מועדוני ספורט, גימנסיה יהודית בשפה פולנית, בית ספר תרבות עם שפת לימוד עברית והרבה מאד שטיבלך. מכל העשייה של יהודי מזריץ' במשך  כ- 500 שנה,  מכל מוסדותיה ומפעליה, מכל הקהילה המפוארת והמשגשגת נותר רק - בית עלמין.

תקופת השואה 1.9.1939  - 26.6.1944

הפצצות קשות שגרמו לשרפת חלק מן העיר בישרו לתושבי מזריץ' את פרוץ מלחמת העולם השנייה. ב- 13 לספטמבר נכנסו הגרמנים לעיר והוחלפו ב- 25 לספטמבר על ידי הרוסים. גם שהות הרוסים לא נמשכה יותר משבועיים, אבל לצבא אדום הנסוג  הצליחו להצטרף  כ- 2,000 צעירים יהודים. ב- 9 לאוקטובר השתלט הורמכט  מחדש על העיר, וב- 20 לאותו חודש הועברה העיר לשלטון אזרחי שבפיקוד הגסטפו. בתחילת נובמבר הטילו הנצים על היהודים תשלום  כספי גבוה ועד לפרעונו נעצרו 20 בני ערובה . דיירים יהודים גורשו מדירותיהם ברחובות הראשים שבהן הוקמו מפקדות שונות. הוקמו היודנראט והמשטרה  היהודית. על היהודים נאסרה  הנסיעה בתחבורה הציבורית והם חויבו לענוד על הזרוע סרט לבן ועליו  מגן דוד כחול. יהודים רבים נחטפו ברחובות לעבודות כפייה. פליטים שגורשו ממקומותיהם באו לעיר ושוכנו במבני ציבור של הקהילה. בין היחידות שהתמקמו בעיר הייתה הזנדמריה והשופו שהיה להם לאחר מכן חלק דומיננטי בהשמדת יהודי העיר. בין הזנדרמים היה סמל FRANZ BAUER   שהרג במו ידיו כ- 1,000 מיהודי העיר והסביבה. בקיץ 1940 הוקמו באזור שישה מחנות עבודה, שבהם עבדו בתנאים קשים מאד למעלה מ- 2,000 מיהודי העיר. רבים מהעובדים מתו מרעב וקור אבל רובם חזרו. כל זכויות  היהודים בוטלו. מפעלים יהודים רבים הוחרמו ובניהם כל תעשיית הזיפים על ידי הגרמנים ורכוש אחר הועבר לפולנים. פליטים המשיכו להגיע מקרקוב ומהסביבה.

בדצמבר 1941 נתבעו היהודים למסור את כל הפרוות שברשותם. כהקדמה נרצחו 20 יהודים ברחובות העיר ו- 75 בזמן החיפושים, שבוצעו על ידי שבוים יהודים מצבא פולני שהובאו במיוחד לעיר .

ב- 19 לאפריל 1942 נתבעו היהודים למסור תוך שלושה ימים 50 ק"ג זהב. כהוכחה לרצינות כוונתם רצחו אנשי הגסטפו מ   RADZYN   ברחובות העיר באותו יום  40 יהודים.

השוק במזריץ', המגרש שבו כינסו את היהודים בזמן השילוחים. (צולם אחרי המלחמה)	קטע מגטו מזריץ'. מבט מרחוב בז'סקה

ב- 25-26 לאוגוסט 1942 רוכזו בכוח ואכזריות חיתית בכיכר העיר, כ- 10,000 יהודים. הם הובלו לתחנת הרכבת ונשלחו ב- 52 קרונות (משלוח 566 רישום גרמני) ל TREBLINKA . באותו זמן חלק מתושבם עוד חשב שהם נשלחים למזרח  ולכן סחבו איתם  מזוודות וחבילות. המשלוח כלל גברים, נשים, ילדים וטף. הרוצחים התעללו במיוחד בתינוקות אשר נרצחו לעיני אמהותיהן  כחלק ממשחק. כ- 2,000 יהודים נורו ברחובות ובמקומות מסתור שנתגלו. על מבצע זה פקד אישית גנרל ס.ס. אודיליו גלובוצ'ניק מ LUBLIN . במבצע זה השתתפו יחידות של אוקראינים, ליטאים, משטרה כחולה של הפולנים, זנדמריה , שופו, ס.ס. גסטפו ובטליון משטרת
מילואים 101 .

ב- 28 לאוגוסט 1942 מוקם לראשונה בהיסטוריה של יהודי מזריץ' גטו. מספר קטן של רחובות מהעיר העתיקה שנקרא שמולביזנה הוקף בגדר תיל. היהודים שנותרו עברו, כמעט בחסר כל ובצפיפות רבה לתוך הגטו. רכוש יהודי רב נשדד ע"י הגרמנים והפולנים. להגברת הצפיפות הרבה, מפנים הגרמנים לגטו מזריץ' פליטים רבים שגורשו ממקומות אחרים מכל רחבי מפולין ומסלובקיה.

ב- 6 – 9 לאוקטובר 1942 מתרחשת האקציה השנייה. כ- 7,000 יהודים רוכזו שוב בכוח בכיכר העיר.  הפעם ברור לכולם לאן מובלים האנשים. האחים טשינקי שהצליחו לברוח מ TREBLINKA   דווחו ליודנראט של מזריץ' ולכל העיר על תהליך השמדה שיטתי המתחולל שם. ראש היודנראט הלשין על כך לגסטפו ושני האחים נורו למות באחד הסמטאות שבעיר. לאחר ישיבה בכיכר במשך מספר שעות נכלאו היהודים בבית הכנסת, בצפיפות אל – אנושית. אחר סבל רב הנמשך שלוש יממות ללא מזון ומים  הובלו היהודים  לתחנת הרכבת ונשלחו ל TREBLINKA . אחדים הצליחו לקפוץ דרך החלונות מהרכבת הדוהרת.

27-29 לאוקטובר 1942 – 7-8 לנובמבר 1942 התרחשו שתי אקציות שנמשכו כשבועיים ללא הפסקה. הגרמנים  בעזרת המשטרה היהודית ערכו חיפושים בגטו. יהודים רבים נתפסו, וחלקם נורה במקום. חלק נשלח למחנות. באותם השבועיים רבים אבדו את הרצון להמשיך לחיות והתמסרו מרצונם לידי הגרמנים.

ב- 24 לדצמבר 1942 מועברת כל תעשיית הזיפים על עובדיהם ומשפחותיהם למחנה TRAWNIKI . הם מנו כ- 500 איש ואישה, וההעברה בוצעה ללא כל התנגדות. בקיץ 1943 הם הועברו מ    TRAWNIKI  ל   MAJDANEK  ושם, אחרי מספר חודשי עבודה הם נורו. כשבוע אחר-כך בליל סילבסטר הגיעו לגטו אנשי הגסטפו מ BIALA PODLASKA  ולשם שעשוע הרגו 65 יהודים.

ב- 2-3 למאי 1943 התרחשה לאחר הפסקה ממושכת אקציה חמישית. כ- 3000 יהודים נתפסו ונשלחו למחנות  שונים. כ- 200 אחרים שנתגלו במחבואים הובלו לבית העלמין היהודי שם הם צווו להתפשט ולאחר מכן כולם נורו. בחור יהודי בשם חיים פוגה התנפל על  בעל דרגות גרמני ושפך חומצה על פניו.  ביום זה נורו גם כל אנשי  היודנראט והמשטרה היהודית.

ב- 26 למאי 1943 ארעה האקציה השישית. הפעם נתפסו כ- 700 יהודים שנשלחו למחנות. העיר מוכרזת "יודנריין" (עיר ללא יהודים). למרות זאת  הגרמנים משאירים את הגטו ומרשים ליהודים להתאסף בו, למעשה זאת הייתה מלכודת מוות.

18 – 19 ליולי 1943 האקציה השביעית והאחרונה התרחשה בעקבות פעולה של המחתרת הפולנית. (הריגת  שני גרמנים) מאה שבעים ותשעה אחרוני יהודי מזריץ' נתפסו והובלו לפרבר העיר פיסקי ושם הם נורו ונקברו. בשנת 1946 הועברו גופותיהם בידי הפולנים לקבר אחים בבית העלמין היהודי.

ב- 26 ליוני 1944 לאחר יומיים של קרבות העיר שוחררה על ידי הצבא האדום. רק מעטים (פחות מאחוז מכלל יהודי  העיר) מבני מזריץ שרדו,  כולל את הניצולים ממחנות הריכוז.

סמוכים: ספר פולני "DZIEJE MIASTA I OKOLIC " MIEDZYRZEC PODLASKI  של JOSEF GERESZ 
"תליינים מרצון בשרות היטלר" של דניאל יונה גולדהגן  
ספר “ ORDINARY MAN"   של  CHRISTOPHER R . BROWNING
זכרונות של א. גפני

מרכז העיר	בבית הקברות היהודי

 

הערות העורך.
זהו נוסח  היסטורית יהודי מזריץ' אשר נשלח למוזיאונים חשובים בארץ ובעולם. במשך זמן רב  עמל הועד קשות להגיע לנוסח מוסכם   של היסטורית העיר. לאחר בדיקות, עיון במסמכים רבים ודיונים אין סופיים הוחלט לאמץ את הנוסח הזה.
א.גפני

רק לאחרונה, נודעו לנו פרטים על בטליון משטרת מילואים 101 מהעיר המבורג ש"לזכותה" יש לזקוף את השמדת יהודי מזריץ' והאזור כולו. למרות שהם היו "אנשים רגילים", כפי שקורא להם החוקר האמריקאי  פרופסור כריסטופר ר. בראונינג, לא אנשי ס.ס. או גסטפו הם בצעו את תפקידם בהצטיינות יתרה.
עברו מאז שנים רבות ורק לאחרונה נודע לנו מי היו הרוצחים של יקירנו. אנו ראינו אותם אולם לא היה לנו שום מושג מי האנשים האלה.